רשלנות רפואית

משה (שם בדוי), שוחט בהכשרתו אשר שימש כבודק כשרות בכיר בחו"ל, פנה למרכז רפואי המתמחה בניתוחי לייזר ברשתית והתעניין בדבר ניתוח לשיפור ראייתו לרחוק. במעמד הפגישה משה קיבל מידע כללי על הניתוח, ובהמשך נבדק על ידי הרופא המנתח ועבר בדיקת רשתית שהדגימה כי הוא מתאים לניתוח עיניים בשיטת PRK המתבצעת על ידי הסרת שכבת תאי הציפוי של הקרנית ושיופה באמצעות מכשיר הלייזר Wabelight-Allegretto, ללא מתלה קרנית. 

משה הדגיש מספר פעמים בפני הרופא המנתח את חשיבות השמירה על יכולת ראייתו הקיימת הנדרשת לו לצורך ביצוע תפקידו כבודק ריאות הזקוק לראייה מדוייקת וחדה לקרוב. הרופא המנתח הרגיע את משה ואף ציין בפניו כי גם סופרי סת"ם מנותחים אצלו, וביקש שיסיר דאגה מלבו. 

משה עבר בדיקת התאמה נוספת, ולאור תוצאותיה הוזמן לניתוח אלקטיבי בטפול המכונה Mono-Vision המיועד למועמדים מעל גיל 40; הניתוח יועד להשיג תיקון אופטי מלא למרחק בעין ימין, ותיקון אופטי חלקי בעין השמאלית הדומיננטית פחות, כך שזו תישאר עם קוצר-ראייה של -1.75 דיאופטר, מתוך מטרה לאפשר למנותח קריאה מקרוב ללא צורך בהרכבת משקפיים.

שניות ספורות לפני תחילת הניתוח, בשעה שמשה שכב על מיטת הניתוחים כשמכשיר הלייזר מכוון לעינו הימנית, הוא ביקש מהמנתח שיסביר לו מה הוא עושה; המנתח השיב למשה בנימה מתנשאת כי הוא רופא ותיק שיודע את עבודתו, וביקש ממנו ש"לא ייכנס לו לעבודה".

כבר בבדיקותיו הראשונות לאחר הניתוח התברר כי ראייתו של משה השתבשה הן למרחק והן לקרוב, ונותרה ללא שיפור לאורך כל הבדיקות שבוצעו לו לאחר הניתוח. 

לאחר מספר חודשים שבהם לא נמצא כל שיפור בראייתו, משה פנה למנתח, והלה הסביר לו כי הוא ביצע "טיפול ביתר" (כלשונו "נתתי לך מכת לייזר חזקה מדי"), וכי כתוצאה מכך העין הימנית הפכה לריחקת ראייה (+). 

כתוצאה ממחדלי המנתח ומהנזק הרפואי שנגרם למשה, הוסבה לו פגיעה קשה הן באיכות חייו, הן ביכולותיו התפקודיות והן בכושר השתכרותו.

מומחה שבדק את משה מצא כי בוצע לו "תיקון אופטי" ביתר עם חריגה של 30% בשטף האנרגטי שכוון לעיניו, לאחר שהמנתח ההפעיל את המכשיר בניגוד להוראות היצרן. 

משרדנו הגיש תביעת רשלנות רפואית נגד הרופא המנתח ונגד המרכז הרפואי בו בוצע הניתוח להסרת משקפיים בגין הנזקים שנגרמו למשה בשל רשלנות המתבטאת במעשים או מחדלים אלה:

א. הנתבעים לא דאגו להתעדכן בספרות מקצועית או להתייעץ עם רופאים בכירים או עם מומחים אחרים בעניינו של התובע, הנהיגו שיטת טיפול לא מתאימה, לא נהוגה ובלתי מקצועית, פעלו בניגוד לעקרון טובת המטופל, הגישו לו טיפול רפואי בחוסר בקיאות בנסיבות העניין וביצעו לו טיפול לקוי שגרם לו לנזקים. 

ב. ההתנהגות הרשלנית ו/או מחדליהם ו/או חוסר מיומנותם של הנתבעים ו/או של מי מטעמם גרמו לתובע לנזק חמור עם נכות צמיתה, וכל זאת בניגוד לדרך בה רופא סביר היה נוהג, לעקרונות הטיפול הרפואי המתאימים ולנורמות הרפואיות המקובלות בתחום ניתוחי העיניים בלייזר.

ג. הנתבעים לא השתמשו בידע הרפואי הסביר והמקובל ו/או בפרקטיקה הרפואית המקובלת והסבירה ו/או לא נהגו כפי שרופא ו/או מכון רפואי סביר, נבון ומיומן היה צריך לנהוג בנסיבות העניין. 

ד. הנתבעים הפרו את חובות הזהירות כלפי התובע ואת ההסכם המפורט ו/או המכללא בין הצדדים. 

ה. הנתבעים לא נקטו באמצעים הנדרשים על מנת להבטיח את שלומו של התובע, בהתאם לאמצעים שהיה רופא ו/או מכון רפואי סביר נוקט בנסיבות העניין.

ו. המנתח חרג מנורמות ההתנהגות הנדרשות מהרופא הסביר בהתחשב בתפקידו הבכיר, בניסיונו הרפואי ובחובותיו כרופא כלפי חולה, התרשל באבחון נכון ביחס לתובע, קיבל החלטה שגויה ביחס לטיפול הרפואי הנדרש לו ולא השגיח כי טיפול כזה אכן יינתן לו, לא גילה יוזמה לברר ולחקור בשקידה ראויה אחר הנתונים הנדרשים על מנת לקבל תמונת מצב מלאה לגביו, לא הפעיל שיקול דעת נכון בעת ששלח לעבר עיני התובע שטף אנרגיה מוגבר במסגרת התיקון האופטי שביצע, והפר את חובתו להעניק לתובע את הטיפול הטוב והזהיר ביותר. 

ז. המנתח הפעיל את מכשיר הלייזר והתרשל בכיולו, תוך הפרת הוראות היצרן בדבר שימוש נכון וזהיר במכשיר, ובניגוד לנורמות המקובלות ולפרקטיקה הרפואית הנהוגה בארץ ובעולם ביחס לפעולות שיש לבצע בעת ניתוח לתיקון אופטי באמצעות מכשיר לייזר.

במסגרת התביעה נדרש בית המשפט לחייב את הנתבעים לפצות את התובע בגין הוצאותיו והפסדיו לעבר ולעתיד, לפי נכות צמיתה שנותרה לו עקב הניתוח בשיעור 10%. 

סעיף 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק זכויות החולה), המעגן את זכותו של החולה להסכמה מדעת לטיפול רפואי, קובע כך:

הסכמה מדעת לטיפול רפואי

13.  (א)  לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.

          (ב)  לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות –

(1)   האבחנה (הדיאגנוזה) והסָכוּת (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל;

(2)   תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע;

(3)   הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות;

(4)   סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי;

(5)   עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

          (ג)   המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות.

          (ד)  על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסויים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל.

אין חולק בדבר חובתו של הרופא לקבל את הסכמתו המודעת של המטופל לטיפול הצפוי ולתוצאותיו ולמסור למטופל את מלוא המידע הרפואי בדבר בסיכויים והסיכונים הכרוכים בטיפול הרפואי המוצע, ולרבות את אלה אשר אדם סביר היה מייחס להם חשיבות בהחלטתו להסכים לביצוע הטיפול; וכך נפסק:

"על-מנת שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי שעתיד להיעשות בגופו תהא 'הסכמה מדעת', יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכויים והסיכונים הטמונים בו ועל אלטרנטיביות טיפוליות סבירות לטיפול האמור. החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של 'הסכמה מדעת'" (ר' ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים כרמל חיפה [פורסם במאגרים]).

ביצוע טיפול ללא הסכמתו המפורשת והמודעת של המטופל לכל מהלך הטיפול המבוצע בו, ואי העמדתו על סיכויי ההצלחה ועל הסיבוכים האפשריים של הטיפול ושל מידת חומרתם, מהווה הפרה שלחובת הגילוי המעוגנת בסעיף 13(ב) לחוק זכויות החולה

חובת גילוי זו מתעצמת עוד יותר כאשר מדובר בטיפול לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עמו, כאשר סיכויי הטיפול אינם ודאיים; בהקשר לכך נפסק כי גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח, ודרגת חומרתו נמוכה, יש להקפיד הקפדה יתרה במתן הסבר מושכל. ודוק: ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי שניתן לקיים אורח חיים רגיל גם בלעדיו, נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל בנוסף להתייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים, גם אם הם נדירים (ר' ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה [פורסם במאגרים]).

ישנן חובות חקוקות נוספות המופרות בעת ביצוע טיפול רשלני, ובהן: הוראות והנחיות משרד הבריאות ו/או פקודת בריאות העם, על חקיקת המשנה שהותקנה על פיהם, ו/או בניגוד לקבוע בחוק החוזים, התשל"ג – 1977 ובתקנות בריאות העם (טופסי הסכמה), התשמ"ד – 1984.